במהלך עבודתה באוסלו עם מטופלים, בשילוב פסיכותרפיה ומסאז', גרדה גילתה, שלעיתים בזמן

הטיפול המעיים של המטופל ״דיברו״ ושהצלילים התחזקו בעיקר כאשר המטופלים הביעו רגשות. 

היא החלה להשתמש  בסטטוסקופ על המטופלים ולהקשיב למעיים. 

גרדה שמה לב, שכאשר היא עיסתה את הגוף במקומות ובדרכים שונות היא הצליחה ליזום ולעודד

את הצלילים (Psycho-peristalsis) שהגוף יצר בטבעיות ולהפחית עודף נוזלים ברקמות הגוף כמו כן,

עומק המגע שינה את עוצמת הצליל ואיכותו.

 

"האפקט הפסיכולוגי היה מדהים; המטופלים עשויים היו להגיע לפגישה מיואשים או מדוכאים,

אך ברגע שלחץ הנוזלים ברקמות התאזן - הם הרגישו "קלילים" ובשלווה עם עצמם."  (מ.ל. בויסן, 1974)

 

היא הבינה, שיש קשר בין לחץ פיזי ולחץ נפשי, דרך תגובות אלו היא יכלה למצוא את המקומות בגוף,

שאגרו לחצים ומתחים (stress), פחד, דיכאון, סימפטומים פסיכוסומטיים וגם זיכרונות רגשיים, האצורים בגוף.

הטיפולים יכלו גם להביא להכרת מצוקות פסיכולוגיות ונפשיות ולעבוד איתם. לאחר הטיפול המטופלים

דיווחו על תחושת בריאות ושלווה  שכן הגוף חזר להומאוסטזיה (homeostasis).

 

גרדה גילתה דבר יחודי ומהפכני: שהמעיים "מעכלים" מתחים עצביים (nervous tension)

ולא רק מזון. לפעולה הזאת של המעיים גרדה בויסן קראה, ״פסיכו-פריסטלסיס״ Psycho-Peristalsis. 

זאת אחת מתרומותיה החשובות והייחודיות לתחום הפסיכותרפיה הגופנית.

 

גרדה בויסן גילתה את "הפסיכו-פריסטלטיס" בתחילת שנות החמישים כאשר המעיים לא נחשבו "למוח השני",

"The second brain"  ושטחי המדע כגון:

• Neurophysiology

• Neuropsychology

• Neuroimmunology

אשר חוקרים ומראים על קשר בין נפש וגוף או גוף ומוח, לא היו ידועים ופופולרים כמו בימינו.

היא היתה חלוצה ועמדה על ממצאיה גם כאשר דעת  עמיתיה בתקופות שונות לא תמכו בה.

כמו גאונים רבים גרדה בויסן הקדימה את זמנה.

 

 שילוב הפסיכותרפיה עם מסאז' פסיכו-פריסטלטיס (Psycho-peristaltic massage) 

להטבת מצבים פיזיים ונפשיים כאחד היו מהפכנים מסיבות רבות והעשירו את עבודתה.

כך נפתחה הדרך למגוון רחב של האוכלוסיה לקבל טיפול פסיכותרפי גופני - Biodynamic-Body- Psychotherapy